סיפורי אלימות במשפחה הם לצערי מחזה שכיח.
לפעמים דווקא המקום שאמור להיות הכי בטוח — מבצרו של אדם, ביתו — הופך למקום מסוכן בשל התנהגות אלימה של בן משפחה.
המקרה הבא הוא כזה, לצערי. שיניתי פרטים על מנת שלא ניתן יהיה לזהות את הצדדים.
עופרה (שם בדוי), אישה בשנות ה-70 לחייה, הגיעה אליי נסערת לאחר שהאלימות מצד בן זוגה בשנים האחרונות החלה להסלים.
באחד הימים, בזמן שעופרה בישלה ארוחה לילדיה, בן זוגה החל להשליך לעברה חפצים, לקרוא לה בשמות גנאי ולאיים על חייה כשאמר שישחט וירצח אותה. זה היה קו פרשת המים מבחינתה. האירועים בעבר לא כללו איומים ברצח והסתיימו "רק" בשבירת חפצים.
עופרה נאלצה לנעול את עצמה בשירותים ולהזעיק משטרה למקום. בהמשך אף נאלצה להיחקר במשטרה, לאחר שבן זוגה הציג סימנים על גופו וטען שדווקא היא זו שנהגה באלימות.
עופרה גילתה אומץ לב ובנחישות יוצאת דופן החליטה שלא להשלים עוד עם גילויי האלימות. היא החליפה את מנעול הדלת, ארזה בקרטונים את חפציו של בן זוגה ופנתה אליי לייעוץ.
הגשנו לבית המשפט לענייני משפחה בקשה למתן צו הגנה והרחקה כנגד בן הזוג מבית מגוריה של עופרה.
בן זוגה טען שמדובר בפנייה "טקטית" לבית המשפט שנועדה להשיג יתרון עתידי, שלא הייתה כל אלימות מצידו ולכן הוא מתנגד למתן הצו.
למרות התנגדותו הראשונית להרחקתו ולמתן הצו, בסופו של דבר הצדדים הגיעו להסכמה וניתן צו הדדי. משמעות הדבר היא שמבלי להודות בעובדות, ותוך חיסכון בחקירות לא נעימות, הושגה הסכמה שלא ליצור קשר ולא להתקרב זה לזו.
ומבחינת עופרה? היא נשארה בדירה, ומי שהורחק מהמקום היה בן הזוג לשעבר.
אין ספק שצו הגנה הוא אחד הכלים החשובים ביותר במאבק באלימות במשפחה.
במקרים של אלימות במשפחה, צו הגנה ניתן על ידי בית המשפט לענייני משפחה כאשר נשקפת סכנה ממשית לשלומו של אדם מצד בן משפחה. בדרך כלל הצו ניתן בשלב הראשון לתקופה של עד שלושה חודשים, והוא מהווה פתרון חירום שנועד לאפשר תקופת צינון והפרדה בין הצדדים.
אם אתם חשים לא בטוחים — אל תישארו לבד עם זה.
מוזמנים להתייעץ איתי.
